זכרונות מהעבר, חלומות לעתיד

כשגרתי באנגליה השתתפתי באחד מהאירועים הנוצצים והמרגשים בתעשיה שלנו. או לפחות כך זה מרגיש כשאת שם, במרכז אירופה, במרכז העניינים. אני מדברת על אירוע קומיוניקיי (communique) שנערך בכל שנה בלונדון. אל ערב הגאלה מגיעים כל המי ומי של תחום השיווק והפרסום בפארמה, וגם הצוותים שעובדים יום ולילה על הקמפיינים - אלה שהוגים וחוקרים, כותבים, מעצבים ומוציאים לפועל את הקמפיינים המדהימים שאנחנו רואים באירופה. אני נמניתי על הקבוצה הזו והיה כיף גדול פעם בשנה לקבל הכרה ולהרגיש חלק ממשהו משמעותי כל כך. לא אשכח את הערב שבו הקמפיין שלי היה מועמד לפרס בתחרות, לפני קצת יותר מעשר שנים. הנשים שכרו שמלות, הגברים חליפות, בכניסה היה שטיח אדום (האמת היא שהיה סגול), השולחנות העגולים היו ממוספרים לפי תחום טיפול ומשרד. חוץ מהיין, האוכל, הנטוורקינג והצחוקים, אחד הדברים המדהימים שאני זוכרת זה שבערב הכה מתוקשר הזה הבנו כמה יצירתיים אנחנו יכולים להיות בתחום הפארמה, ובאמת, כמה כוח יש לנו לשנות לאנשים את החיים ואת הדרך שהם מבינים את המצב הרפואי שלהם.

מאז אותו ערב חלפו כמה שנים, ובינתיים חזרתי לארץ. אין כאן תחרויות, ואין כאן פרסים, ואפילו קמפיינים מעובדים וגדולים הם כמו צמח בר. רואים פה ושם הבזקים של קמפיין הסברתי מעניין, אתר תמיכה חשוב למטופלים ולפעמים תוכניות העשרה לרופאים. אבל, לצערי (הרב!) זה בקטנה. אולי כי עדיין יש כאן מחשבה מוטעית לגבי הכוח והחשיבות שיש לתעשייה שלנו, אולי בגלל שאין מספיק אנשים שעוסקים ומתמקדים רק, אבל רק - בפארמה (לא, אתה לא יכול לתכנן ולהפיק קמפיינים גם להיי טק וגם לפארמה וגם לדואר ישראל. זה לא עובד). אולי זו הרגולציה, ואולי זה רק הפחד ממנה. תהיה הסיבה אשר תהיה, אני מאמינה שיש עוד הרבה שאפשר לעשות כאן.

בינתיים, אני נוהגת לעקוב באדיקות אחר התחרות והקמפיינים הזוכים. מה שבלט לי במיוחד ב-2019, בתחרות שנערכה ממש עכשיו, היו הפרסים לתחומים שעדיין לא נס ליחם - ״מצויינות לכתיבת תוכן״ ״תקשורת עם רופאים דרך חינוך והעשרה רפואית״, ״תוכניות תמיכה במטופלים״, ״חידושים בתקשורת רפואית״. אז...יש עוד מה לחדש, וחשוב עדיין לדעת לכתוב, והמטופלים צריכים תמיכה אמיתית. אפשר לאמר שאני מרגישה אופטימית כרגע באשר לעתיד של התחום שלנו. הידד.

עוד משהו מעניין בתחרות השנה הוא שמתוך 29 פרסים, רק שתיים היו לדיגיטל - אחד ״מצויינות בסושיאל מדיה״ והשני ״מצויינות בתקשורת דרך דיגיטל״. הדיגיטל זה תחום חזק, במיוחד בארץ. וזה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שישראל מדורגת מקום 6 בעולם בחיבור לתקשורת ולאפליקציות חברתיות. אבל 27 הפרסים האחרים שבים ומדגישים שיש עוד דרכים חשובות נוספות שכדאי להשתמש בהן כדי להשפיע באמת על החיים של מי שחי עם מחלה, מאובחן במצב רפואי או אפילו מנסה להבין מה יש למישהו שקרוב לו.

החלום שלי הוא שתהיה כאן יום אחד תחרות נושאת פרסים, שתדחוף את העוסקים במלאכה למצוינות אמיתית. אני לא מדברת על תחרות ״למקורבים בלבד״, אני מדברת על מקום שבו ניתן יהיה ללמוד אחד מהשני מה אפשר לעשות כדי באמת לקדם את התחום שלנו למקום מקצועי יותר. כזה שיכול לתת למטופלים ולרופאים בארץ בטחון שהתקשורת איתם מבוססת על מקצועיות ואיכות. בינתיים, עד שהחלום שלי יתגשם ואמצא דרך להקים כזה דבר בישראל, אביא לכאן כמה סקירות על הפרסים האחרונים. כדי לתת לכם חומר למחשבה לקמפיינים הבאים שלכם ולעורר רעיונות חדשים, וכל זאת בתקווה שנוכל להצעיד יחד את תחום התקשורת הרפואית עוד כמה צעדים קדימה בישראל. הגיע הזמן.

הבטחתי לכם שהבלוג הזה הוא לכתבות של פחות משלוש דקות קריאה, אז... את הסיפורים על הפרסים המעניינים אשמור לפעם הבאה. עד אז, מקווה להשתמע. הראלה