סטוריטלינג והסרטון המצמרר להעלאת מודעות לאלצהיימר

אחת לחודש אני מקבלת שיחה מלקוחה חדשה שמתנהלת בערך כך:

״נעים מאוד, אני מיקי ואני עובדת בחברה בשם איקס. שמעתי עליך הרבה״ (התלהבות ושמחה שמצאנו אחת את השניה ואז השיחה ממשיכה)...״יש לי מלא פרויקטים השנה. אני צריכה אתר, וגם חשבנו על סרטון למטופלים, חוברת ומצגת לרופאים. ואנחנו רוצים שתעשי לנו גם את הסטוריטלינג. שתכתבתי את כל הדברים האלה עם סיפור״.

ואז אני עוצרת רגע ומרגיעה את הסוסים.

״אין בעיה", אני עונה, ״אבל סטוריטלינג הוא לא משהו שאנחנו עושים על הדרך. זה לא משהו שממציאים יש מאין. רק אחרי שנגבש את הסיפור נוכל להתחיל לתכנן את החומרים והקמפיין שיתאימו״. וזה השלב שניכרת אכזבה מזה שאין פתרון קסם להפוך את החלום והחזון ברגע לסיפור מרגש שיסחוף אחריו רופאים, חולים ובני משפחה.

כשהתחלתי להרצות על #סטוריטלינגרפואי לפני כמעט שנתיים, המונח הזה היה חדש יחסית. עד אז, ההרצאות וההנחיות בנושא היו כלליות יותר. החוכמה והאתגר היו להעתיק את העקרונות לתחום שלנו.

סרטון להעלאת מודעות של עמותת האלצהיימר

קשה לספר סיפור שיגע בלב של כולם. וקשה יותר לעשות את זה ב-90 שניות. אבל להשיג את זה על ידי שימוש בשאלה אחת בלבד ״באיזו שעה כדאי שנצא מחר?״ – זה משהו יוצא מהכלל. הסרטון שהפיק משרד NCA ועמותת האלצהיימר הבריטיים הוא אחת מהדוגמאות הנדירות שבהן התסריט, המשחק, הבימוי והמוזיקה – חברו יחד ויצרו סיפור מרגש.

כאשת תוכן, אני אתייחס לתסריט. אני ממליצה קודם לצפות בסרטון.

״באיזו שעה כדאי שנצא מחר?״ שאלה תמימה שזוגות שואלים זה את זה אינספור פעמים במשך החיים. גם התשובה של האיש ״אני חושב שסביב שמונה״ היאלא משהו מיוחד. ובכלל לא משנה לאן הם יוצאים מחר. מה שמייצר כאן את הסיפור הוא העובדה שבפעם הראשונה האיש שלה עונה ״מתי את חושבת שכדאי?״ כדי שיוכלו להחליט ביחד, והוא שואל את זה בלי להיות מודע שבקרוב יצטרך לעשות את ההחלטות לבד.

בפעם הבאה שהאישה שואלת, מאוחר יותר באותו יום, האיש לא מבין ועונה ״אמרתי לך, בשמונה״. בפעם השלישית הוא כבר מתעצבן. כל מה שעשו זה להוסיף את השם שלה לתשובה ״אנחנו יוצאים בשמונה מחר, ג׳יין״.

בפעם הרביעית שהאישה שואלת את אותה שאלה, האיש עונה לאט יותר. הוא כבר מבין מה זה אומר לגבי העתיד שלהם. ואנחנו מבינים שלא מדובר בשיכחה, אלא בתסמינים ראשונים של דמנציה.

זה סיפור. הוא מרגש, הוא מעלה מודעות, הוא מעלה שאלות – והוא מחבר אותנו למציאות של התסמינים הראשונים של המחלה. בלי הומור, בלי טרגדיה, בלי דרמות מיותרות. סיפור בצורה הכי גולמית ומורכבת שלו. והכל דרך פחות מ-15 מילים.

כל טקסט שקשור לרפואה ולבריאות יכול להישמע מורכב, כבד, ולפעמים אפילו מעורפל. המילים הנכונות במקום הנכון הם הקו הדק שבין מידע רפואי ומידע שמספר את הסיפור. והמילים לא צריכות להילקח מנתונים של משרד הבריאות (בסגנון ״150 אלף אנשים בישראל סובלים מדמנציה״). יש שיטות למצוא את הסיפור ולכתוב אותו, ואני מלמדת את חלקן בסדנאות שלי.

בסדנאות הסטוריטלינג שאני מעבירה לקבוצות וחברות בתחום הבריאות אני מספרת איך מייצרים סיפור בעולם הרפואה והבריאות. אני מראה דוגמאות מרחבי העולם, אנחנו מנסים למצוא יחד את הסיפור של המותג שלכם ומתנסים בשיטות כתיבה שיעזרו לכם להתחיל את הסיפור שלכם.

לפרטים על הסדנאות שלי, התקשרו אלי או שלחו לי מייל. בואו נדבר