.png)
ככל שעובר הזמן אנחנו מבינים יותר כמה אנחנו לא מבינים. COVID-19 כאן, כנראה, כדי להישאר. ואין זמן טוב מזה לחשב מסלול מחדש ולהוריד הילוך בהפחדה, ולהגביר הסברה.
רבות דובר על כמה ההנחיות מבלבלות. למה צריך להשתעל לתוך המרפק, אבל גם מותר להתמרפק? ולמה לשים מסיכה בכניסה למסעדה אבל כשאוכלים לא צריך אותה? קחו את תחושת הבלבול הזו עם הפחד שמעופף כמו ענן של ברד מעל ראשינו, ותקבלו את הסטייט-אוף-מיינד של רוב האנשים בישראל.
אותי תמיד לימדו, אם לא טועים לא יודעים. ואם טועים, אפשר לתקן דרך מה שלמדנו. אבל מסיבה כלשהי, בישראל הגישה ההסברתית שמבוססת על הפחדה - אינה משתנה. וזאת למרות שאנחנו רואים איך זה נעשה בעולם, ומספיק לעבור לאורך הטיילת בתל אביב או באילת, או אפילו להסתובב סתם כך בשכונה, כדי להבין שזה פשוט לא עובד!
קחו למשל את דף הבית של משרד הבריאות ואת דף הבית של ה-CDC (מקור נאמן למדי שהרבה מאוד גופים וארגונים בעולם מסתמכים עליו).
עמוד הבית של ה-CDC: כאן אקבל את העובדות שאני (אני, אדם, אזרחית) צריכה לדעת. איך להגן על עצמי, מה לעשות אם אני חולה. מה התסמינים, מי נמצא בסיכון, האם כדאי להיבדק.
תוכן ברור, קצר וקולע.
המסר שקיבלתי מהעמוד: אני אחראית למצב כמו כל אדם אחר (אני צריכה ״להבין את העובדות״), ויש לי תפקיד: להגן על עצמי אם אני בריאה ומה לעשות אם לא, וכיצד להגן על אחרים. המידע מסודר בצורה כזו המתאימה לרוב המכריע של אנשים שייכנסו לאתר.
עמוד הבית של משרד הבריאות: ברגע שאכנס לאתר אוכל לקבל תמונת מצב כללית בישראל ונתונים: מאומתים, פעילים, נפטרים, מדדי התפשטות. הנתונים מפחידים, לרוב האנשים אין יכולת להסתכל ולהבין את הנתונים לעומק ומה זה אומר לגביהם.
המסר שקיבלתי מהעמוד: מצב קטטוני. מפחיד. הנגישות לנתונים אינה מספיקה - הם צריכים להיות ברורים לכל אחד. מצד שני, למה היא מופיעה בראש העמוד? האם בזכות הנתונים האלה אני אמורה לשנות התנהגות? ספרו לי קודם מה אני, כאדם מן השורה, צריכה לעשות ולמה זה חשוב. כדי שאבין.
החצי השני של עמוד הבית של ה-CDC: מקרים בארה״ב (אם תיכנסו למפה, תבחינו שמעל כל מפה ישנו הסבר מה משמעות הנתונים. תגגלו למטה - מרשים כיצד הנגישו את המידע). אחר כך נותנים מידע מעשי למה שכנראה רוב האמריקאים אוהבים לעשות כרגע, בחופשת הקיץ (ללכת לים או לבריכה, לנסוע לטייל) ובכלל ביום יום, ומידע על מסכות - למה חשוב לעטות אותן, איך להכין, איך להשתמש, איך לשטוף.
המסר שקיבלתי מהעמוד: שוב, הכול תחת שליטה. השליטה נמצאת בידי. לא אמרו שיש כאן מחלה קלה וגם לא רמזו על כך שזה משהו פשוט. אבל נתנו לי את הכלים שאני צריכה להבין כדי לנהל את המצב נכון. אין כאן משפטי בהלה, פחד או חוסר אונים.
החצי השני של עמוד הבית של משרד הבריאות: איתור מקורות חשיפה, התכנית הלאומית, המגן. קצת מזכיר מלחמה. ואחריה לקינוח, עוצרים את שרשרת ההדבקה (״עד שחזרתי מחל״ת, רק שלא נצטרך להיכנס שוב״, ״העסק היה סגור חודשיים, אני לא מסתכנת״) - מוזיקת רקע מפחידה, משפטים מאיימים (לא תשימו מסכה, נחזיר אתכם לחל״ת, לסגור את העסק...).
המסר שקיבלתי מהעמוד: פחד. ושאני צריכה להיזהר. בעיקר ממה שעשויים לעשות לי אם לא אשמור על הכללים. לא נתנו לי כלים מעשיים. מה שכן, אם תשימו לב לפינה הימנית העליונה, יש כפתור נגישות. מה שאומר שהמידע מונגש לכולם - אבל ההנגשה היא טקסטואלית (גודל פונט, צבע וכו׳). חבל שאי אפשר ללחוץ על כפתור להנגשת התוכן גם כן. זה היה עושה פלאים.
הציבור בישראל איבד את האמון באופן שבו מנוהלת כאן מגיפת הקורונה. אני לא יודעת מי האנשים שעומדים מאחורי ההחלטות כיצד להעביר את המסרים הכל כך חשובים לציבור, אבל אני כן יודעת שהאנשים האלה מתייחסים למגיפת הקורונה כעוד מלחמה שפוקדת את ישראל. אם תרצו, צוק איתן 2. אני גם מבינה שמתייחסים לציבור כציבור לא ממושמע, שאינו מבין ושאינו ״פראייר״. האסטרטגייה הזו לא הצליחה בגל הראשון, אין סיבה שהיא תצליח בשני. אני מאוד מקווה שמישהו שם יתעורר, ויפה שעה אחת קודם.