.png)
אחד הדברים שהקורונה (זה בסדר, את יכולה כבר ללכת) הביאה איתה זה עומס יתר. בעיקר של מידע. וכשיש הרבה מידע, צריך להיות גם מישהו שכותב אותו. אז לא מפתיע לגלות שאחת ההסבות המקצועיות השכיחות בתקופה זו היא כתיבה, על כל גווניה וצורותיה. כמו פטריות אחרי הגשם (כן, פטריות צומחות אחרי הגשם. כשיש גשם. פעם היה גשם אפילו בינואר!) צצו להם כותבי תוכן, מומחי סושיאל, אשפי פוסטים, אלופי מיקרוקופי - כולם כותבים, רובם על כל דבר שרק צריך. וככה, תוך סגר או שניים, נהיה קצת צפוף כאן. אבל גם בארצנו הקטנטונת יש מקום לכווווולם.
הצמיחה המטאורית בכמות אנשי התוכן בארץ ובעולם רק חידדה את הצורך הבסיסי שתמיד היה קיים אבל לא תמיד היה ברור. הפקת תוכן על כל גווניו מצריכה ידע. הרבה ידע. זו גם הסיבה שכתיבת תוכן היא מקצוע בפני עצמו והיא לא יכולה להיות ספינאוף ניסיוני.
בדיוק כמו שצעירים שמבלים בפורטנייט לא יכולים להפוך בן לילה למתכנתים (למרות שהם משחקים שנים, מתים על משחקי מחשב ויודעים להתנהל בעולם הדיגיטלי), גם כדי לכתוב תוכן צריך ״לאהוב לכתוב״, אבל זה לא מספיק. ובתחום הבריאות והרפואה זה עוד יותר מורכב - כי כאן חייבים גם להביא בחשבון הרבה היבטים חשובים אחרים. לדוגמה, אמפתיה, הצורך והייחודיות של קהלי היעד (קהלי היעד בעולם הבריאות שונים מאוד זה מזה), מסעי מטופלים ואת רזי ההתנהלות הרפואית, ו...הרשימה עוד נמשכת.
בואו נשחק את אותו המשחק
אני מניחה שהמקצוע של רוב הקוראים כאן אינו כתיבת תוכן. אבל אתם כן עוסקים הרבה בתוכן - משלמים לאחרים לעשות את זה עבורכם, כתיבה היא חלק מהדרישות של התפקיד ועוד. אחת הדרכים שאפשר ללמוד איך לכתוב תוכן בצורה טובה היא ללמוד איך להבחין מהו תוכן פחות טוב...
איך עושים את זה? חבריי הכותבים והעורכים מכירים את ה״טיק״ המעצבן הזה - בכל פעם שאנחנו קוראים - עיתון, ספר, כתבה...אנחנו מוצאים אוטומטית את כל שגיאות הכתיב והניסוח האפשריות, גם בלי להתכוון. אז כדי להפוך את ההרגל המגונה הזה למשהו משעשע יותר, אני נוהגת לשחק עם עצמי משחק בכל פעם שאני נתקלת במידע שנכתב למטופלים.
המשחק הזה יכול לעזור גם לכם להבין טוב יותר האם חומרים רפואיים שאתם קוראים באמת מתאימים לקהל היעד. זה הולך ככה: קראתם פוסט, אתר או פרסום אחר? עכשיו שאלו את עצמכם:
למי מיועד הפוסט? ״מטופלים״ או ״קהל רחב״ זו לא תשובה. התשובה צריכה להיות ממוקדת.
האם התוכן רלוונטי לקהל איקס? למשל, עונה על שאלות שקהל היעד צריך או רוצה לדעת?
האם סגנון התוכן מתאים לקהל הישראלי? אני לא מדברת רק על השפה.
האם הניסוח ״ידידותי לקורא״ או שהוא כבד ומדעי? ולא, גם רופאים לא צריכים כבד ומדעי...
מה התוכן מנסה לגרום לקוראים לעשות? או להבין?
מה המידע החדש שהתוכן מספר?
סיפרו לכם איפה אתם יכולים לקבל עוד מידע?
הנה דוגמה:
חברת פייזר יצאה עם קמפיין להעלאת מודעות לשימוש לא נחוץ באנטיביוטיקה. את הקמפיין ניתן לראות כאן בפוסטים בפייסבוק.
למי מיועד הפוסט - למי שמטופל באנטיביוטיקה (״כיצד להשתמש נכון״) ולמי שמתלבט (״לקחת שלא לפי הוראות הרופא?״).
התוכן מתייחס למה שהמטופלים רוצים לדעת - לדוגמה, סביר להניח שאלה שכבר נוטלים אנטיביוטיקה ירצו להבין מהם הכללים לשימוש נכון, ומה זה אומר שימוש לא נכון.
הסיפור ברור - ברגע שהתחלתי לקרוא ידעתי שאקבל תשובה בסוף הפוסט לשאלה שנשאלה.
התוכן מתאים לסגנון ישראלי - השפה אינה ״מתורגמת״, קל לקרוא את הכתוב והשיח אינו רובוטי, יש התאמה לסגנון המקומי עם שנינות חזותית וטקסטואלית - ״לקחת אנטיביוטיקה לא לפי מרשם רופא? יצרת מפלצת!״.
כותב התוכן זוכר למי הוא כתב, הניסוח ידידותי - התכנים בפוסטים כתובים בצורה ברורה ולא מדעית ומרתיעה, כך שכל אדם יכול להבין - ״ממש כמו יצורים החיים....גם חיידקים יכולים להשתנות״. הפנייה היא ידידותית, למשל ״מה לעשות כשמקבלים מרשם״.
התוכן מניע את הקוראים לקרוא עוד על אנטיביוטיקה וחיידקים. הפחד הוא פועל יוצא אך אינו הטקטיקה שבה משתמשים (בישראל אנו נוהגים לראות הרבה תכנים בסגנון ״x אנשים מתים כל שנה מ...״, ״מעל y חולים קשים בעקבות...״ וכו׳ מתוך מחשבה שהפחד יניע לפעולה. הוא לא...).
סיפרו לי איפה אני יכולה למצוא עוד מידע - בסוף הפוסט יש קישור לאתר המסביר כל מה שצריך לדעת על חיידקים ועמידות לאנטיביוטיקה, והתוכן כתוב בצורה שכל אדם מן הישוב יכול להבין. באתר עצמו יש מידע שמחולק לנושאים ברורים והתוכן עצמו נכתב לפי הכללים הנ״ל*
מה למדתי מהפוסט? קיים סיכון לשימוש יתר או לשימוש לא נכון באנטיביוטיקה, השימוש של אנשים באנטיביוטיקה יכול לעשות נזק אמיתי - מפלצת!
כדאי לכם לתרגל את המשחק הזה. עם הזמן התשובות לשאלות הללו מתגלות באופן אוטומטי והאימון הזה ישפר את האופן שבו כולנו מדברים עם אנשים על מצבים רפואיים.
הנה כמה צילומי מסך מחומרים שאספתי בחודשים האחרונים. כדי שיהיה קל יותר, נצמדתי בעיקר לפוסטים בפייסבוק - אבל לא רק. בכל אחד מהתכנים כאן הושקעה עבודה ורצון גדול להצליח, אבל ניתן להבחין בבעייתיות במספר דוגמאות. יש כאן גם כמה חומרי הסברה מ-ע-ו-ל-י-ם. האם תוכלו להבחין באילו מהדוגמאות התוכן נכתב על ידי אנשים מהתחום אך לא אנשי מקצוע העוסקים בכתיבה רפואית? או שהטקסט משתמש בסגנון שיווקי מיושן יותר? האם אתם מזהים בעיות נוספות?
מוכנים? 1, 2, 3...צאו לדרך:
*גילוי נאות - אני כתבתי את האתר על עמידות חיידקית לאנטיביוטיקה. את הפוסטים שבדוגמה כתב אדם אחר ולא לקחתי חלק בכתיבתם או עריכתם.